המסע העוד יותר מופלא אחר גרב הגרבילים הקדושה!

פרק I –  אנשים מוזרים באמצע הדרך

 

היה זה יום קיצי שטוף שמש שהזכיר עוד יום קיצי שטוף שמש שחל יום קודם לכן – 
מומינעל היה עסוק בקישוט בקתתו הקטנה בגבינות מלוחות לרגל חג הקישוע הקרב והבא כשלפתע שמע דפיקה רועמת על דלת העץ שבבקתתו.
מן הדלת הופיע חתולפת, אחד  מחבריו המועטים שהיו למומינעל, חתולפת היה אדם מעורער נפשית שמסיבה כלשהיא אהב לאנוס כבשים תמימות.
"אני מקווה שלא אכפת לך שאני אשחרר עדר של לוטרות סקנדינביות רעבות בבקתה שלך כדי שהן יוכלו להתמתח מעט"
אמר חתולפת בעודו מכניס כלובים מלאים בלוטרות סקנדינביות רעבות לתוך הבקתה הקטנה.
בתוך מספר שניות, עוד לפני שמומינעל הצליח להתעשת, מילא עדר שלם של לוטרות סקנדינביות רעבות את בקתתו של מומינעל והחל לכרסם את רהיטי הבקתה.

"זהו! נמאס לי!" צעק מומינעל בעודו אוסף את חפציו.
"נמאס לי מחיי הכפר, נמאס לי כשאתה נכנס לבקתתי בפתאומיות ונמאס לי כשעדר של לוטרות סקנדינביות רעבות הורסות את הבקתה שלי!"
צעק מומינעל בזמן שלוטרה סקנדינבית רעבה עלתה על ראשו והתחילה לקפוץ על רגל אחת בזמן שהיא מוציאה לשון ופוזלת עם העין לצד ימין.

 כל הבקתה לפתע השתתקה,
אפילו הלוטרה הסקנדינבית הרעבה שעלתה על הראש של מומינעל שקפצה על רגל אחת בזמן שהיא מוציאה לשון ופוזלת עם העין לצד ימין השתתקה.
"מומינעל, חוששני שאתה זקוק לחופשה בכדי להשתחרר קצת" אמר חתולפת.
"יש לי בדיוק מה שאתה צריך כדי להתעודד" ניסה חתולפת לעודד את מומינעל בעודו מעלה חיוך זדוני.
ניתן היה להבחין כי הבעתו של מומינעל התמלאה בדאגה.

 

*כעבור 5 שעות*

 

"אני לא מאמין שהצלחת לשכנע אותי לצאת למסע אל עבר גרב הגרבילים הקדושה" אמר מומינעל בעודו צועד בשביל המוביל אל הלא נודע.
"אל תדאג מומינעל, הרפתקה כזאת תעזור לך לשכוח את הצרות שהיו בבקתתך הצנועה,
חוץ מזה - כאשר נשיג את גרב הגרבילים הקדושה נוכל להשתמש בה בכדי להפוך למאושרים יותר" ניסה לעודד אותו חתולפת.

לפתע הגיחה מצד הדרך גויאבה מעוותת שנראתה כעל סף התמוטטות עצבים.
"אפשר לעזור לך בצורה כל שהיא הו גברת גויאבה מעוותת?" שאל מומינעל בטון ציני, מומינעל סבר כי הינו הוזה את קיומה של הגויאבה המעוותת.
"למען האמת כן!" השיבה הגויאבה המעוותת, הבעתו של מומינעל התחלפה כהרף עין למבט נבוך.
"את יכולה לדבר?" שאל מומינעל בפליאה.
"מה נראה לך יא אידיוט? שכל הגויאבות המעוותות לא יכולות לדבר?!".

מומינעל וחתולפת החליפו ביניהם מבטים מבולבלים בזמן שהגויאבה המעוותת התחילה לקפץ סביבם.
"הבנתי" הכריז חתולפת בזמן שהוא שפך על הגויאבה מיץ תפוזים.
קול נפץ חזק פילח את חלל האוויר והמקום התמלא בעשן.

עם פיזור העשן, במקום שבו עמדה לפנים גויאבה מעוותת - התגלתה דמות נשית, תמירה ואיתנה.
על גבה נשאה הדמות קשת מעץ אלון משובח ומספר חיצים דמויי מזלגות מטבח.
"אהם..... גויאבה מעוותת?" שאל מומינעל בפליאה את הדמות הנשית.
"מרגולירה בשבילך" פסקה הדמות הנשית כשמבטה נתון למומינעל, מומינעל התמלא בפחד.
"אבל אתם יכולים לקרוא לי מרגו" אמרה מרגולירה בכדי לפייס את מומינעל לאחר שראתה את הבעתו.
"אז... מרגו, מה מביא אותך לחלק הזה של הממלכה ולמה היית גויאבה מעוותת?" שאל מומינעל בלי להבחין שמרגו החלה ללקק עצמה בצורה כפייתית.

"או, סלח לי, אינני מסוגלת לעצור את הדחף הארור לליקוק עצמי *ליק* "
"באשר לשאלתך – אני נמצאת בדרכי במסע אל עבר גרב הגרבילים הקדושה במטרה למצוא דרך להפסיק את הדחף ה *ליק* כפייתי שלי  *ליק* .
בעבר הייתי חלק מפלוגת הקשתיות המלכותית של צבא היער, עבודה שהתבררה כמעיקה מאחר ורוב העבודה הסתכמה בליטוף עצי ברוש בעלי נטייה להיפוכונדרייה מתקדמת.
כאשר המפקדת שלי גילתה כי איני מעוניינת להיות חלק מהפלוגה - היא זרקה עלי מלפפון חמוץ שהפף אותי לגויאבה מעוותת".

"עד שפגשת אותי!" הכריז חתולפת בחיוך ניצחון, נראה היה שחתולפת הרגיש מאוד גאה בעצמו לאחר מעשה זה.
"אההה, מרגו?" מלמל מומינעל, ניכר היה כי קולו היה רווי במבוכה. "אולי תרצי להצטרף אלינו למסע אחר גרב הגרבילים הקדושה?".
"בשמחה רבה!" צהלה מרגו בעודה מלקקת עצמה באזור העורף.

עד כאן הפרק הראשון.

מה עלה בגורלם של מומינעל וחתולפת?!
האם סנאים קטועי רגל יכולים לעוף ?!
ואיך לעזאזל אפשר להגיע עם הלשון לעורף?!

כל זאת ועוד לא יהיו בפרק הבא.