"קישטא, קישט...ארצה! החוצה! גרררר" מלמלה אלכסנדרה בעודה מנסה
להיפטר מנחיל פרעושים שפקד את פרוותה.
אלו היו פרעושים מעצבנים עד מאוד, לעין הבלתי מזויינת פרעושים
אלו היו יכולים להראות כמו קרציות.
באותם ימים היו הרבה מאוד סיפורי עם אשר באחת מהסצנות שלהם הופיע נחיל
פרעושים שנראה כמו נחיל קרציות משום מקום, הדבר נחשב למאוד מקובל.
יש לזכור כי לפרעושים דמויי קרצייה אלו אין חשיבות רבה בסיפור אם בכלל.
לכן נחזור לאלכסנדרה.
אלכסנדרה הייתה חתולת המחמד של הסנדלר
המקומי, מסופר כי בילדותה אלכסנדרה בלעה את אחת הנעליים המכושפות של לקוח אשר בא לתקן את נעליו בסנדלריה.
מאז שעשתה מעשה זה חייה לא השתנו בכלל, אפילו שציפיתם שיקרה לה משהו.
*טראח* נשמע קול ראשה של אלכסנדרה מתנגש בקיר העץ
הקרוב.
"הנה לכם פרעושים ארורים, קבלו גם את זה *סטראח* ואת זה *קלעח*
אתם תלמדו שלא כדאי להתעסק עם אלכסנדרה!".
הסנדלרייה הייתה ריקה מאדם באותה שעה מאוחרת של הבוקר, אלכסנדרה הייתה נחושה
לסלק את נחיל הפרעושים שפקד את פרוותה.
" אני....*קרסח*...יודעת....*לאקח*....איך.....*ררקח*.....להיפטר מכם! "
הוציאה אלכסנדרה בעודה מתנגשת בקיר הסנדלריה במסירות.
לא עברו שתי דקה ואלכסנדרה כבר הייתה שרוייה בתוך אגרטל מלא במיץ אבוקדו ואוכמניות,
נחיל הפרעושים לא חיכה בכדי להסתלק מפרוותה של אלכסנדרה.
"אההההההה..." נאנחה אלכסנדרה מתענגת בתוך מיץ האבוקדו והאוכמניות שבאגרטל.
ללא אזהרה מוקדמת, חבורה של צרצרים מגולחי עורף חטפו את אלכסנדרה
שבכלל לא שמה לב שאחד מהם דומה לנינט טייב.
"מה לעזאזל קורה כאן?!" שאלה אלכסנדרה בקול רועם בעודה רוכבת בלית
ברירה על אחד מהם.
"גרינג קרההה bababahi" השיב אחד מהצרצרים (יא חבורת כסילים,
צרצרים לא יודעים לדבר).
"אמא שלך bababahi יא נמלה חולת נפש!" סיננה אלכסנדרה.
*בינתיים- הרחק, הרחק משם*
-" *ליק* אנחנו הולכים ביער המקולל הזה כבר מתחילת היום, בלי
אוכל, בלי שתייה בלי כלום! חתולפת, אתה בטוח שאתה יודע לאן אתה מוביל אותנו?"
אמרה מרגו בעודה מלקקת את בטנה בייאוש.
-"זה בסדר, אני מכיר את המקום הזה. פעם עברתי כאן כדי לאסוף כמה
צמחים למחקר של חבר וותיק שלי, אם יהיה לנו מזל אולי נפגוש אותו, קראו לו מר
המיולין".
-"אני מאוד *ליק* מקווה כך".
*לאחר 3 שעות הליכה*
-"רגע, אני זוכרת את המקום הזה, ליקקתי את הבטן שלי כאן *ליק
ליק* לפני 3 שעות. יכול להיות שאנחנו הולכים במעגלים?"
-"................ייתכן" חתולפת ענה באיטיות.
-"מר המיולין אמרת, הא?" אמרה מרגו בטון המבשר רעות כשהיא מלקקת את
שפתיה בצורה איטית ומדויקת.
*קולם של מטח חיצים המפלחים את חלל האוויר וצעקות עזות עד
מאוד עלה מן היער*
*בחזרה לחבורת הצרצרים מגולחי העורף שעל אחד מהם רכבה אלכסנדרה*
"מוזר, אף פעם לא שמעתי קולות כל כך מוזרים שעולים מתוך יער, אלו
לא קולות של מטח חיצים המפלחים את חלל האוויר וצעקות עזות עד מאוד במקרה?" שאלה אלכסנדרה בעודה רוכבת על
חבורת הצרצרים מעל יער.
"muha bababahi ba!" הכריז הצרצר עליו רכבה אלכסנדרה שבינתיים זכה
לשם צרצריקו, אלכסנדרה משום מה תמיד חיבבה את השם צרצריקו, אבל מעולם לא היתה לה
הזדמנות להשתמש בו.
מי יודע אילו שמות נוספים מוחה הפרוע של אלכסנדרה היה יכול להניב
לולא מיהרה לפסוק את השם צרצריקו.
השם מלפפונצ'יק היה יכול להיות אפשרות- הרי הוא לא שם רע.
אולי אפילו כלביהו היה יכול להתאים או..או..או...מיציהו, כן כן -
מיציהו הוא אפשרות מעוד סבירה לשם שאלכסנדרה הייתה יכולה לבחור לולא חשבה על השם
צרצריקו קודם.
בכל מקרה- לא עבר זמן רב וחבורת הצרצרים נחתה ליד אגם כחול
וגדול.
הצרצר שנראה כמו נינט טייב הצביע בעזרת אחת מרגליו על צרצריקו ומלמל משהו, לא
היה ברור מה הוא מלמל ולכן אין צורך לציין כאן את צירוף ההברות המדוייק של מה שנדמה שהוא אמר.
בזה אחר זה הצרצרים הפכו למטריות סגולות והחלו לשוט על פני האגם לכיוון ההרים עד
שלבסוף נעלמו בקו האופק. על שפת האגם נשארו רק צרצריקו ואלכסנדרה.
"אז..נשארנו לבד" ציינה אלכסנדרה בייאוש.
"BABABAHIIIIIII" קרא צרצריקו בקול.
"שניים יכולים לשחק במשחק הזה אתה יודע, BABABAHIIII" אמרה אלכסנדרה בהתרסה.
-bababahi
baba...BABABAHI-
bababahi-
bababahiiiiiiii-
BABABAHIIII!!!!!!-
BAbaBAhi!?!?!?!!!!?!??!-
baba! bahi?-
bababahi-
התווכחו השניים עד שלפתע עבר חזירון עסיסי על פניהם. אלכסנדרה התבוננה בחזירון
המסכן כשהיא נזכרת שהיא לא אכלה דבר מהבוקר. מבטה היה מלא תשוקה ועונג.
פרווה, עור, נוצות, דשא ופלסטלינה התפזרו באוויר בזמן שאלכסנדרה צדה במיומנות
רבה את החזירון.
ארוחת הערב הייתה טעימה להפליא, לאחר שאלכסנדרה הצליחה לשכנע את צרצריקו לעזור
לה להצית מדורה - קיבותיהם התמלאו במהרה בכל טוב.
העובדה שחבורה של תוכונים אשר פצחו בריקוד אובססיבי סביב המדורה ולבסוף צללו אל
תוך האש היוקדת תרמה לארוחה של אלכסנדרה וצרצריקו מאחר והמקרה הגדיל את הספק הארוחה
בלפחות עוד 3 קילו פרגיות.
*באותו זמן, בתוך יער, מסתובבים שלושה אנשים מוזרים*
-"זה באמת היה הכרחי לעשות דברים כאלו לחתולפת?" שאל מומינעל את מרגו, מרגו
נעצה עיניה במומינעל שמיהר להוסיף שהוא חושב שהיא פעלה בצורה מצויינת.
-"ובכן, זה יעבור לו, זה רק כאב זמני" ענתה מרגו, ניכר היה כי הרעב השתלט על
קולה.
-"לך קל לומר את זה, אני הוא זה שסובל כאן מכאבים חזקים, סימנים כחולים ופצעים
פתוחים. כל מה שנותר לי לעשות הוא ללקק את הפצעים"
מרגו הוציאה את לשונה מפיה באיטיות לשמע ההערה האחרונה של חתולפת.
"אוי, לא שוב..." מלמל מומינעל לעצמו.
